החלטה בתיק רע"א 1608/13

1.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בת.א. 55792-07-12 (השופטת ת' בזק-רפפורט) מיום 27.2.2013 במסגרתה נתקבלה בקשתו של מר יהודה אמיתי (להלן: המשיב) למנות את עו"ד טדי ארז ככונס נכסים זמני לשם תפיסת מלאי העסק שבבעלות בני הזוג ישראל ורחל קרויז (להלן: המבקשים). בד בבד עם הגשת בקשת הרשות לערער הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי.

עיקרי העובדות וההליכים

2.        המשיב הגיש נגד המבקשים תביעה כספית לבית המשפט המחוזי על סך של 39,000,000 ש"ח וצורפו לה בין היתר שטרי חוב מטעם המבקשים לטובת המשיב בהיקף של 3,500,000 דולר ומסמך מחודש ספטמבר 2011 שבו אישרו המבקשים את דבר החוב למשיב ואת שיעורו, בסך של 29,000,000 ש"ח.

3.        ביום 31.7.2012 ניתנו צווי עיקול בתיק במעמד צד אחד. ביום 13.8.2012 התקיים בבית המשפט המחוזי דיון במעמד הצדדים, במסגרתו הוסרו חלק מצווי העיקול, תוך שנשמרה זכותו של המשיב לשוב ולפנות בבקשת עיקול, אם המבקשים לא יעמדו בתשלומים חודשיים בסך של 400,000 ש"ח החל מיום 27.9.2012. השיק ליום 27.9.2012 חולל, והמבקשים הודיעו כי ביטלו את השיקים שבידי המשיב. ביום 17.10.2012 שב המשיב וביקש צו מניעה מבית המשפט. סעד זה ניתן במעמד צד אחד, וביום 31.10.2012 התקיים דיון במעמד הצדדים. בתום הדיון הוחלט בהסכמה על מינויו של עו"ד טדי ארז ככונס נכסים לניהול הנכס, חנות בבעלות המבקשים לממכר זהב, כסף ותכשיטים. בית המשפט הורה ביום 23.12.2012 לכונס לבחון אם מדובר בעסק גרעוני, שכן אם כך הוא הדבר, כי אז אין מקום להמשיך בהליכי הכינוס ואין טעם למנות כונס מפעיל. ביום 27.1.2013 הגיש הכונס דוח לבית המשפט המחוזי ולפיו נמצא כי אכן העסק גרעוני, ואין הצדקה להפעילו.

4.        ביום 14.2.2013 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בקשה במעמד צד אחד למינוי כונס נכסים לשם תפיסת המלאי העסקי בעסקם של המבקשים, וכן בקשה למתן צו עיקול. המשיב ביקש למנות כונס נכסים על מנת שיכנס לעסק, יתפוס בו את המלאי ויאחסנו במקום בטוח עד לסיום הדיון בתיק העיקרי. בנוסף, כדי למנוע הברחת נכסים, התבקש בית המשפט המחוזי ליתן צו עיקול במעמד צד אחד המורה למבקשים להימנע ממכירת המלאי עד לקיום הדיון.

5.        ביום 14.2.2013 קבע בית המשפט המחוזי כי הבקשה למינוי כונס נכסים תידון במעמד שני הצדדים. עוד נקבע כי נסיבות העניין מצדיקות מתן סעד ארעי במעמד צד אחד, עד למועד הדיון שנקבע ליום 18.2.2013. בית המשפט המחוזי העניק למשיב את הסעדים המבוקשים בכפוף לכך שניתן יהיה למכור את המלאי בשווי השוק שלו, ולהפקיד את תמורתו בחשבון נאמנות שייפתח על-ידי המבקשים. בית המשפט מינה את עו"ד ברוך אורנשטיין ליישום האמור, בכל הנוגע לרישום המלאי בעסק ולתיעודו.

6.        ביום 17.2.2013 הגיע הכונס אל העסק, וזה נמצא סגור ונעול. הכונס הצליח ליצור קשר עם המבקשת 2 ויידע אותה כי מונה ככונס נכסים וכי עליה לסור אל החנות ולפתוח אותה לשם רישום המלאי. זו מצדה ביקשה כי הכונס יתקשר אליה לאחר שעה כשתתפנה מעיסוקיה. אלא שלאחר מכן, לא ניתן היה ליצור קשר עמה או עם באי-כוחה. על כן, לא בוצע הצו שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי.

7.        ביום 17.2.2013 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצועו של הצו שניתן במעמד צד אחד, בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור לצד בקשה לעיכוב ביצוע לבית משפט זה.

8.        ביום 18.2.2013 התקיים בבית המשפט המחוזי דיון במעמד הצדדים בבקשת המשיב ובבקשה לעיכוב ביצוע. במסגרת הדיון לא הוגשה תשובה בכתב מטעם המשיבים, ובאת-כוחם ביקשה להגיש תשובה בכתב בתוך 7 ימים. הדיון התמקד בסעד שניתן במעמד צד אחד, והאם יש מקום לבטלו או לעכב את ביצועו. בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום לבטל את הסעד הארעי שניתן במעמד צד אחד עד לדיון בבקשה העיקרית, וכי אין מקום לעכב את ביצוע הסעד. כמו כן נקבע כי הוכחה על-ידי המשיב קיומה של "הכבדה", שכן מדובר בתביעה לסכום כספי משמעותי, וכי אם יפסק סכום כסף שכזה נגד המבקשים, מימושו אינו דבר של מה בכך, וכן כי היקף העיקולים הכולל נופל ממחצית סכום התביעה. נקבע כי הסעד שניתן ביום 14.2.2013 ייוותר על כנו עד לדיון במעמד הצדדים ביום 26.2.2013, תוך שהותר למבקשים להגיש תשובה עד ליום 24.2.2013.

9.        בהחלטתי מיום 20.2.2013 דחיתי את בקשת רשות הערעור שהוגשה על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 14.2.2013 ליתן סעד זמני במעמד צד אחד, ומשנדחתה הבקשה התייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. מצאתי כי הוכחו סיכויי ההליך במידה הדרושה, לאור הימצאותו של שטר חוב מטעמם של המבקשים כלפי המשיב, ובשל קיומו של מסמך מטעם המבקשים שבו מתועדת הודאתם בחוב. באשר למאזן הנוחות, לא מצאתי כי עלולים להיגרם למבקשים נזקים חמורים בעקבות מתן הצו, שכן מדובר בסעד ארעי לימים ספורים בלבד עד להכרעת בית המשפט המחוזי.

10.      ביום 26.2.2013 הוגש דוח כונס הנכסים שאמור היה לרשום את המלאי בעסק ולתעדו בצילום, ובמועד זה התקיים דיון במעמד הצדדים שבו נחקרה המבקשת 2 על תצהירה.

החלטת בית המשפט המחוזי

11.      בהחלטה מיום 27.2.2013 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשתו של המשיב למינוי עו"ד טדי ארז ככונס נכסים זמני של המלאי בעסקם של המבקשים לצורך תפיסתו ואחסונו במקום בטוח עד לסיום הדיון בתיק העיקרי.

12.      נקבע כי מצב הדברים הקיים מצדיק בהחלט מתן סעד ארעי נוסף לטובת המשיב, מעבר לעיקולים שניתנו עד כה ולא כובדו על-ידי המבקשים, וזאת כדי לשפר את סיכוייו להיפרע, אם וכאשר ינתן פסק דין לטובתו. יחד עם זאת, הדגיש בית המשפט המחוזי כי אם למבקשים פתרונות יצירתיים שיאפשרו מצב שבו הפגיעה בהם תהא מועטה יותר, תוך שמירת עניינו של המשיב, הרי שדלתות בית המשפט פתוחות להצעות אלה, אף שמקומם היה בשלב מוקדם יותר, וזאת לנוכח עוצמת הסעד שניתן. עוד נקבע כי להבטחת נזקי המבקשים יפקיד המשיב סכום נוסף בסך של 100,000 ש"ח.

13.      מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי ובצדה בקשה לעיכוב ביצוע. במקביל לבקשת רשות הערעור הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע וביום 3.3.2013 הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ביצוע חלקי: "כך שעד להכרעה בבקשת רשות הערעור, תוגבלנה סמכויות כונס הנכסים לריכוז המלאי ונעילתו בעסק או בכספת במקום או בחדר או חדרים, תוך שמירת המפתח או הקוד בידי כונס הנכסים ובידיו בלבד. מובן כי לצורך כך יוכל כונס הנכסים להתקין מנעולים ולשנות קוד בכספות, כפי שיימצא לנכון, כשעל המבקשים לשתף עימו פעולה למטרה זו. להסרת ספק, בהעדר שיתוף פעולה, ניתן לעתור לביטול הצו לעיכוב הביצוע... ההחלטה גופה פתוחה לעיון מחדש, אם יציעו קרויז [המבקשים] פתרון חליפי לחשש הלגיטימי, לטעמי, של אמיתי [המשיב], מהברחת נכסים והכבדה על ביצוע פסק הדין, אם וכאשר יינתן לטובתו".

14.      ביום 5.3.2013 הגישו המבקשים "בקשה דחופה למתן הוראות" בהמשך להחלטתי מיום 4.3.2013 לפיה הבקשות לרשות ערעור ועיכוב ביצוע מצריכות תשובה. באותו יום קבעתי כי בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 3.3.2013 יש משום איזון הולם של כלל השיקולים הצריכים לעניין, בין היתר לנוכח העובדה כי בית המשפט המחוזי ציין כי החלטתו גופה פתוחה לעיון מחדש. עוד המלצתי למבקשים לרכז את מאמציהם בהצעת חלופה שיהא בה מענה הולם לחששו של המשיב מפני הברחת נכסים. ביום 11.3.2013 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 27.2.2013 נשוא בקשת רשות ערעור זו.

תמצית נימוקי בקשת רשות הערעור

15.      לעמדת המבקשים, בית המשפט המחוזי שגה בהחלטתו כשקבע כי ינתן סעד של כינוס נכסים זמני נגד עוסק מורשה על מלאי עסקי במסגרת תובענה כספית רגילה, בשעה שהמחלוקת נשוא התובענה אינה קשורה לנכסים שלגביהם ניתן הסעד, ותוך עירוב בין נכסיו האישיים של העוסק המורשה לבין המלאי העסקי.

16.      המבקשים טוענים, בהסתמך על ההלכה הפסוקה, כי שגה בית המשפט המחוזי כשלא ייחס משקל מתאים לקיומם של סעדים זמניים אחרים, פחות קיצוניים ביחס לסעד של כינוס נכסים זמני, לצורך הבטחת ביצוע פסק-הדין ככל שיינתן לטובת המשיב. המבקשים מוסיפים ומציינים כי שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי כבר בשלב הנוכחי, קרי - בטרם התבררה התובענה, יש להבטיח את מקומו של המשיב בסדר הנשייה, יחד עם ספקים ובעלי חוב אחרים. לדידם, בכך נקלע בית המשפט המחוזי לכלל טעות שכן דן בסוגיה כאילו מדובר בחוב חלוט ולא נתן דעתו למאזן הנזקים הצפוי להיגרם כתוצאה ממתן הצו.